<h1>רבינו ירוחם ני"ד ח"ב</h1>
<h2>דף נט:</h2>
דבר שנאסר במנין אפילו בדרבנן צריך מנין אחר להתירו אפילו שכבר הוסר הטעם שגזרו הדבר בעבורו. אבל אם נאסר עד זמן ידוע כתב רש"י בסנהדרין וביצה שצריך מנין אחר להתירו כשיגיע הזמן ואינו ניתר מאליו אפילו הגיע הזמן והתוספות הקשו עליו וכתבו דאין צריך דכיון שנאסר עד זמן ידוע כשהגיע הזמן ניתר מאליו. וזה המחלקת תלוי במה שאמרו כל דבר שבמנין כגון אל תגשו אל אשה ולאחר שלשה ימים הוצרך לומר לך אמור להם וגומר ורש"י פירשו בענין אחד והתוספות בענין אחר ודברי התו' נראה עקר שלא אמר היו נכונים לשלשה ימים אלא לומר שהיה להם לקבל התורה אחר שלשה ימים, ובאל תגשו אל אשה לא נתן להם זמן, ולפי זה החרמות שעושין עד זמן ידוע כשהגיע הזמן אין צריך התר ולדברי רש"י צריך התר ודברי התו' עקר כמו שכתבתי.
